"והיו מזונותיך רפואותיך" – הרמב"ם משנת 1165

הסינים מאמינים כי למזון השפעה על הבריאות ועל איכות החיים והוא הבסיס לתיאוריה הטיפולית של התזונה הסינית. העובדה שאנו מאבדים את המזון בזמן מחלה, מוכיחה שלתיאבון יש קשר הדוק עם הבריאות ולכן, מומלץ להקפיד על תזונה מתאימה לא רק בימי מחלה.

טיפול בתזונה נשען על אבחון מקדים ומקיף לפי כל הקריטריונים המקובלים ברפואה הסינית מסורתית.
כפי שכל המונחים ברפואה הסינית אינם מוכרים ברפואה המערבית, כך גם מאפייני המזון מוגדרים באופן שונה מזה המקובל בתורת התזונה המערבית. ערכים תזונתיים בהגדרתם המערבית – פחמימות, חלבונים, מינרלים, ויטמינים, קלוריות וכדומה, אינם מוכרים בתזונה הסינית הטיפולית.
מזונות (כמו צמחי מרפא) נבחנים ונבדלים זה מזה על פי חמישה טעמים: מתוק, חמוץ, מלוח, חריף , מר וניטראלי. כל אחד מאיברי הגוף הפנימיים מושפע וסופג את אחד הטעמים, ומכאן חשיבותם של הטעמים למנוע או לשקם תופעות של מחלה וחוסר איזון המתקשרים לתפקוד ספציפי של האיברים.

הטעם החריף: פועל על הריאות ומעי הגס, מזונות חריפים נחשבים למגבירי אנרגיה ומעודדים הזעה.
הטעם החמוץ: פועל על הכבד והמרה , מזונות חמוצים נחשבים "חוסמי תנועה" ומכווצים. אלה יתאימו לטיפול בשלשול, באיבוד נוזלים לא רצוני ובהזעה מוגברת.
הטעם המלוח: פועל על הכליות ושלפוחית השתן, מלוחים נחשבים מרככים וטובים לתופעות הקשורות להתקשות כגון שרירים, גידים .

הטעם המר: פועל על הלב והמעי הדק, מרים טובים להורדת חם, לייבוש נוזלי גוף.
הטעם המתוק: פועל על הקיבה והטחול (מערכת העיכול) מסוגל לנטרל השפעות רעליות של מזונות אחרים.
הגזמה בכל אחד מהטעמים יכולה להוביל לחוסר איזון באיבר המייצג את הטעם.